איך מתגברים על פחד קהל לפני הרצאה?

"איך להתגבר על פחד קהל לפני הרצאה?"

זו אחת השאלות הנפוצות ביותר שאני שומעת מאנשים שעומדים לדבר מול קהל, ולא משנה אם מדובר בהרצאה לעשרה אנשים או בכנס של מאות.

הלב מתחיל לדפוק, הקול רועד קצת, הידיים לחות. ומיד עולה המחשבה: "משהו לא בסדר איתי". המחשבה שבאה אחריה עלולה להיות "אוי לא יש לי התקף חרדה!" ואתם יודעים מה? אם חושבים את זה מספיק זמן ברצף, באמת עלול להתפתח ברגעים האלה התקף חרדה על מלא.

 

אבל זה ממש לא מוכרח לקרות לך.

 

מסתבר שעצם העובדה שיש לך תחושות מוזרות או חדשות בגוף לקראת הופעה מול קהל (או במהלכה) לא בהכרח אומרת שיש לך חרדה!

ישנה אמת מאד יסודית בקשר לדיבור מול קהל. זו אמת כל כך בסיסית שכל מי שמורגל בלהופיע מול אחרים מכיר אותה, אבל בשום מקום לא טורחים לציין אותה. הגיע הזמן לשים אותה על השולחן.

האמת היא שכל מי שעולה לבמה חווה תחושות מסוימות בגוף. למה? כי הבמה היא שדה אנרגטי חזק, והגוף שלנו מרגיש את זה.

זו לא איזו 'בעיה של מתחילים'. מדובר בתופעה שגם מקצועני הבמה מרגישים. עבור חלקם, זו בדיוק הסיבה לחזור ולהופיע בכל פעם מחדש – כדי להרגיש את העקצוצים או הרטטים או החשמל המוזר והמרגש הזה בגוף, שוב ושוב.

 

בואו נעשה סדר.

 

נכון שאם רצים אז מזיעים והדופק עולה? אין בזה שום דבר מלחיץ, זה טבעי. ובאופן דומה, אם עומדים ליד המזגן אז מרגישים קור, נכון? זה לא מלחיץ אלא נורמלי.

אז על אותו משקל – כשעולים להופיע מול קהל, יש תחושות מסוימות בגוף.

זה יכול להיחוות כמו חשמל או רטט עדין, גל של חום שעובר בגוף, דופק קצת יותר מהיר, אדרנלין גבוה. זו לא תקלה. ככה זה עובד. כמובן שיש גם דבר שנקרא התקף חרדה. אבל לא חייבים להגיע אליו.

ברגע שיש לך מודעות לכך שדיבור מול קהל כרוך בתחושות פיזיות, ושמה שקורה לך בגוף עכשיו הוא טבעי – אפשר לעבור את זה אחרת לגמרי ולעצור את כדור השלג מלהתגלגל במורד הגרון שלך.

הנה 3 טיפים להתמודדות עם התחושות הפיזיות לפני הופעה מול קהל כדי שלא יהפכו לחרדה

הפרשנות

במקום לחשוב "אני בחרדה" אפשר להגיד לעצמך "ואוו כנראה שזה חשוב לי כי הגוף שלי מתרגש", או להבין שהגוף בעצם 'מחמם מנועים' ומעלה את האנרגיה שלו לקראת המפגש עם הקהל. זה לא משהו שצריך לתקן אלא רק להסכים לחוות. כשהפרשנות משתנה, הפחד מתרכך. כשהפחד מתרכך התחושות לאט לאט חולפות מעצמן. נכון, הן אולי לא נעימות אבל הן בטח לא מסוכנות. 

הנשימה

הנשימה היא הדבר הראשון שמושפע מפתד. היא נעצרת או הופכת לשטוחה. ברגעים שבהם הפחד מתעורר, אפשר להיעזר בה כדי לגרום לגוף לעשות את התנועה ההפוכה: נשימה עמוקה עם נשיפה איטית שולחת לגוף אות: "אנחנו בסדר" ומקרקעת אותך. שלוש נשימות טובות לפני שעולים לבמה עושות הבדל אמיתי,  לא בגלל מיסטיקה, אלא בגלל ביולוגיה.

עקרון השקיפות

משהו שכדאי לדעת: הקהל לא 'רואה לך' כמו שאולי נדמה. זו עובדה והיא מפתיעה, כי כשהגוף מתחיל להשתולל נראה לנו שכולם רואים ושומעים אותו בווליום מטורף!! אז זהו שלא.

 

יש פער אדיר בין החוויה שלך מבפנים לבין מה שנקלט בצד השני. יש לזכור שהקהל לא יושב שם ומחפש אותך. הוא מרוכז בתוכן שלך, בהבנת הרעיון ובעוד המון דברים אחרים. הם לא שומעים את הדופק הגבוה, לא מרגישים את תחושת הנימול בידיים, לא רואים את הזיעה בכפות הידיים ולא בהכרח שומעים את הרעד שיש בקול. אז במקום להיכנס להיסטריה הרעיון הוא להתקדם, להמשיך לדבר ולעשות את מה שבאת לעשות.  

 

בא לך  ללמוד לעשות את זה בפועל? במעבדה לדיבור מול קהל עובדים בדיוק על זה. לא רק על הטכניקות, אלא על מה שקורה מבפנים. נשמח לפגוש אותך שם!