בכבישים של הודו נדמה שאין חוקים. צפירות, פקקים, ריקשות מכל כיוון. ואיכשהו זה עובד. בהתחלה נלחצתי בכל פעם שישבתי בתוך ריקשה, נתונה לחסדיו של נהג "כזה"… אבל במהלך החופשה שלי שם גיליתי שהכאוס הזה הוא בעצם תזמורת מתואמת של זרימה, נוכחות וגבולות.
הנה חמש תובנות פשוטות מהכביש ההודי, שאפשר לקחת לכל תחום וגם לבמה, כשאנחנו מדברים מול קהל.
1. אין לאן למהר
בהתחלה זה שיגע אותי: איך הם נוסעים כל כך לאט?! למה הם לא מאיצים עוד טיפה? אבל אז קלטתי שיש בקצב הזה נשימה. הם לא מנסים להאיץ מעבר למה שמרגיש נוח. כשלא ממהרים, הגוף רגוע, העיניים פקוחות, ויש זמן להגיב להפתעות. גם בחיים ועל הבמה, כשאנחנו נותנים לעצמנו לנשום, הנוכחות עולה.
איך היו נראים החיים שלך אם היית מרשה לעצמך להאט קצת?
2. אין לך בעלות על הנתיב
בכבישים של הודו אין “הנתיב שלי”. כולם זורמים, נצמדים, מפנים מקום אחד לשני. אלה שנוסעים צפונה ואלה שבאים מולם בנתיב ההפוך, כולם זורמים בין הנתיבים בלי חשבון. בכביש שעליו מסומנים 2 נתיבים הם יכולים לנסוע כאילו יש 3 או אפילו 4 נתיבים, זה לצד זה, עם מרחק מינימלי (אבל ממש ממש מינימלי!).
אני רגילה שכאן בישראל הנהגים האחרים הם כמו אויבים, כל אחד מנסה להגיע ראשון. שם זה אחרת. וזה עובד כי אין שם אגו. אף אחד לא עסוק ב“מי צודק”, אלא ב“איך נתקדם יחד, כל אחד לאן שהוא צריך להגיע”.
גם כשאנחנו מדברים מול קהל, הבמה היא בעצם מרחב משותף. כשאני מפסיקה לחשוב שהם נגדי ומבינה שכולנו כאן בשביל מטרה דומה, אני מפסיקה להיאחז ב“איך אני נראית” ומתרכזת ב“מה אני נותנת”. והכל נפתח.
איך החיים שלך היו נראים אילו היה בהם פחות אגו?
3. לדעת לומר לא
הופתעתי לגלות שנהגי ריקשה לא תמיד מסכימים להסיע. אם זה רחוק מדי, או לא שווה להם כלכלית הם פשוט מסרבים. גם כשיש להם מעט רכוש וכסף בחיים, הם שומרים על גבולות. זה שיעור חשוב לכל מי שמרגיש שחייב להגיד “כן” כדי לרצות או כדי לשמור על הפרנסה שלך. לפעמים “לא” אחד בזמן הנכון שומר עליך וגם על הדרך שלך.
4. להשתמש במה שיש
כשהיינו בהרי מונאר, היו שם עליו וירידות בשיפועים מטורפים. וגם שם הריקשות נתנו בראש!! הנהגים לא חששו לאתגר את הרכבים שלהם, טיפסו לאט לאט על ההר, נסעו קילומטרים בהילוך ראשון, כי זה מה שיש ועם זה מנצחים.
מסקנה: לא תמיד מוכרחים להתהדר בטכנולוגיות משוגעות או לחכות שיהיה לך את "הרכב הנכון" כדי לצלוח אתגר. מספיק שיש רצון והתמדה ומגיעים לפיסגת ההר. תתחילי ממה שיש לך עכשיו ותעלי לאט לאט, צעד ועוד צעד.
5. לשווק בלי להתבייש
בכל פעם ובכל עיר שבה ניב ואני עמדנו בצד הכביש, היו נהגי ריקשות שעצרו לידינו והציעו הסעה. הם לא מפסיקים להנכיח את עצמם במרחב, לפנות אל לקוחות פוטנציאליים, להתחיל לקשור שיחה… כן, גם לנהג ריקשה יש שיווק על הראש והוא עושה את מה שצריך.
איך היה נראה העסק שלך אילו התמדת ללא בושה בעבודת השיווק והמכירה? ממליצה לכם לבקר בארץ המיוחדת הזאת, מקווה שתקחו אפילו טיפ אחד ותיישמו אותו ביומיום שלכם.
רוצים להרגיש נינוחים ומשוחררים יותר על ההגה כשאתם מדברים מול קהל? הצטרפו לקורס הקרוב של המעבדה לדיבור מול קהל! כל הפרטים כאן בלינק.
